סורק גראהם — משקיע יוזם

1. מצב פיננסי סביר — יחס שוטף של 1.5 לפחות, וחוב שאינו עולה על 110% מהנכסים השוטפים נטו
2. יציבות רווחים — רווח חיובי בכל אחת מהשנים שנבדקו
3. משלמת דיבידנד — החברה משלמת דיבידנד כלשהו כרגע - בלי דרישה להיסטוריה של 20 שנה
4. רווח גדל — הרווח למניה בשנה האחרונה גבוה מזה שבתחילת התקופה
5. מחיר נמוך מול הנכסים — מחיר חלקי הון, עד 1.2

התאמה לסוג החברה. גראהם ניסח את הקריטריונים האלה עבור חברות תעשייתיות, עם כללים מותאמים לחברות תשתית. למאזן של בנק, חברת ביטוח או קרן ריט אין חלוקה משמעותית בין נכסים שוטפים להתחייבויות שוטפות, ולכן מבחן היחס השוטף פשוט לא חל עליהן. בדף הזה הוא מסומן אצלן כלא-רלוונטי (נקודה אפורה) ויוצא מהמכנה, כך שחברה פיננסית מדורגת מתוך 6 ולא מתוך 7. לחברות תשתית, במקום היחס השוטף, נבדק יחס חוב להון עצמי של עד 2.

הספרים של גראהם נכתבו לפני עשרות שנים, וסף "הגודל המספיק" המקורי (100 מיליון דולר מכירות ב-1970) עודכן כאן להתאמה לאינפלציה. בנוסף, מקור הנתונים החינמי (Yahoo Finance) מספק בדרך כלל 4-5 שנות דוחות ולא 10, כך שקריטריוני היציבות והצמיחה נבדקים על התקופה הזמינה.

ציון פיוטרוסקי הוא בדיקה משלימה בת תשע נקודות, שנועדה לענות על שאלה שהקריטריונים של גראהם לא שואלים: האם מצבה הפיננסי של החברה משתפר או מידרדר בשנה האחרונה. שיטת גראהם מצלמת תמונת מצב סטטית; פיוטרוסקי מוסיף את הכיוון.

הרעיון המקורי היה להפריד, בתוך רשימת מניות זולות, בין חברות זולות-ומשתפרות לבין חברות זולות-ומתדרדרות (מלכודות ערך). ציון 8-9 נחשב חזק, 0-2 חלש.

1. רווח חיובי
2. תזרים תפעולי חיובי
3. תשואה על הנכסים משתפרת
4. תזרים גבוה מהרווח החשבונאי
5. המינוף לא גדל
6. הנזילות משתפרת
7. לא הונפקו מניות חדשות
8. שולי הרווח הגולמי משתפרים
9. יעילות השימוש בנכסים משתפרת

ריחוף מעל הציון בטבלה מציג אילו מהמבחנים עברו.

גראהם הקדיש לרעיון הזה את הפרק האחרון בספר וקרא לו "הרעיון המרכזי של ההשקעה". הטענה שלו: לא מספיק שמניה עוברת את הקריטריונים. צריך שהמחיר יהיה נמוך משמעותית מהשווי המחושב, כדי שגם אם ההערכה שגויה — ותמיד ייתכן שהיא שגויה — ההשקעה עדיין לא תיפגע. מרווח הביטחון אינו תחליף לניתוח, אלא ההכרה בכך שכל ניתוח הוא משוער.

מספר גראהם הוא אומדן השווי, והוא נגזר ישירות משני הקריטריונים של פרק 14: מכפיל רווח של עד 15 כפול מכפיל הון של עד 1.5, כלומר 22.5. מכאן שהשווי המרבי הוא השורש הריבועי של 22.5 כפול הרווח למניה כפול ההון העצמי למניה.

מרווח הביטחון בטבלה הוא הפער באחוזים בין אומדן השווי הזה למחיר בשוק. ערך חיובי פירושו שהמניה נסחרת מתחת לאומדן; שלילי פירושו שהיא יקרה ממנו. גראהם חיפש מרווח משמעותי, לא כמה אחוזים בודדים.

שים לב: לחברה עם הון עצמי שלילי או עם הפסד אין מספר גראהם, והשדה יופיע ריק. זה נפוץ במיוחד בחברות שביצעו רכישות עצמיות מסיביות, ולא מעיד בהכרח על חולשה — פשוט הנוסחה אינה חלה עליהן.